גלית נגרי חדיף התארחה אצל אלינור פליישר במסגרת "חלונות הנפש", מטעם עמותת "משפחות בריאות הנפש. ההרצאה עוסקת בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) מנקודת מבט אישית של גלית, אם לבת המתמודדת עם OCD. בתחילת דבריה, גלית הסבירה על ההפרעה עצמה, תיארה את מנגנון ה-OCD כמעגל של מחשבות טורדניות המובילות למצוקה רגשית, ולבסוף להתנהגויות כפייתיות (טקסים) שמספקות הקלה זמנית אך מחזקות את ההפרעה. בהמשך, גלית שיתפה את סיפורה האישי, החל מהופעת התסמינים הראשונים של בתה בגיל צעיר, דרך תהליך האבחון והטיפולים הראשוניים, ועד להתדרדרות משמעותית שהובילה להתערבויות טיפוליות נרחבות. היא הדגישה את חשיבות הזיהוי המוקדם, הגישה הנכונה בטיפול (בעיקר CBT ו- ERP) וכן את חשיבות התמיכה המשפחתית. גלית סיפרה כיצד היא והמשפחה התמודדו, הדגישה את החשיבות של קבלה ושיתוף פעולה, והציגה דרכים לתווך את המצב לשאר בני הבית. היא הדגישה את הצורך להחזיק תקווה לשיפור לצד קבלה של המצב הנוכחי, תוך התאמת החיים המשפחתיים לתהליך ההחלמה. הדגישה את החשיבות של קהילת תמיכה, והוצאת ה-OCD מהארון כדי להפחית בושה ולקדם מודעות. ההרצאה הסתיימה במסר אופטימי – עם טיפול נכון, סבלנות ותמיכה, ניתן לשפר את המצב באופן משמעותי. גלית סיפרה על מצבה המשופר של בתה כיום ועל הפודקאסט החדש שהיא משיקה בנושא, מתוך מטרה לעזור למשפחות נוספות להתמודד עם OCD בצורה מיטבית.

בפרק זה גלית מארחת את ד"ר רחלי רובין, פסיכולוגית חינוכית וקלינית, מדריכה מוסמכת ל- CBT ומנהלת מרפאת CBT בקליניקה הקהילתית של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. יחד אנחנו צוללות לעומק ההבנה של OCD מזווית קלינית, ומבררות כיצד ניתן לטפל ולהתמודד עם ההפרעה. ד"ר רובין משתפת בתובנות מקצועיות על האופן שבו OCD מתבטא במחשבות טורדניות וטקסים כפייתיים, על האמונה השגויה שמחשבה מסוימת מחייבת פעולה, וכיצד מעגל ה- OCD נוצר ומתחזק. אנו מדברות על הנטייה האנושית להימנע ממצוקה רגשית וכיצד הימנעות זו משמרת את ההפרעה. במהלך הפרק, ד"ר רובין מסבירה על עקרונות הטיפול ב-OCD, ובפרט על שיטת ERP (חשיפה ומניעת תגובה). היא מתארת מקרה של ילדה צעירה עם מחשבות טורדניות על פגיעה בהוריה, ומדגימה כיצד החשיפות עזרו לה לבנות סיבולת רגשית ולהיחלץ ממעגל ה- OCD. אנחנו עוסקות גם בתפקיד של הורים בטיפול: כיצד הורים יכולים לתמוך בילדיהם מבלי לחזק את ה-OCD, מתי נכון לפנות לטיפול, ואילו מסרים חשובים להנחיל לילדים לגבי רגשות ומחשבות טורדניות. ד"ר רובין מציינת גם את שיטת SPACE לטיפול ב- OCD בילדים דרך עבודה עם ההורים בלבד. הפרק נוגע גם באתגרים של אנשים שמתקשים לפנות לטיפול, בקשר בין OCD והפרעות נוספות, באפשרויות טיפול נוספות כמו טיפול תרופתי ושיטות חדשניות, ובאופן שבו ניתן לשמר הישגים טיפוליים ולמנוע חזרה של ההפרעה בעתיד. לבסוף, אנו מדברות על התקווה שקיימת בטיפול ב-OCD – עם הכלים הנכונים, הרבה אנשים מצליחים להשתחרר מהאחיזה של ההפרעה ולחיות חיים חופשיים יותר. ד"ר רובין מדגישה את החשיבות של מציאת מטפל מתאים ואת הצורך במודעות ציבורית רחבה יותר.

בפרק זה, גלית נגרי חדיף משוחחת עם ד"ר איתי אדרס, פסיכולוג קליני, מנהל יחד עם שני כהן את מרכז CBT - קליניקת מומחים לטיפול פסיכולוגי בחיפה, רמת ישי ובאונליין. מנהל את התוכנית לפסיכותרפיה CBT אינטגרטיבי מטעם החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. ד"ר אדרס מדבר על ההיבט הנוירולוגי של ההפרעה, האתגרים באבחון, והשיטות היעילות ביותר לטיפול. ד"ר אדרס מסביר כיצד OCD מתבטא במחשבות טורדניות ובטקסים כפייתיים, מדוע המוח של אנשים עם OCD מתקשה לסנן מחשבות ולסיים פעולות, ומה גורם להפרעה להתפשט ולהשתלט על החיים. הפרק מתעמק בשיטת הטיפול המומלצת CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) בדגש על חשיפה ומניעת תגובה (ERP) לצד שילוב אפשרי של טיפול תרופתי. בנוסף, נדון ההיבט המשפחתי וכיצד הורים עלולים, ללא כוונה, לשמר את ה- OCD של ילדיהם. עוד בפרק: OCD מחשבתי וכיצד מזהים טקסים מנטליים, OCD עם הפרעות נלוות כמו דיכאון והפרעות אכילה, תהליכי טיפול באנשים עם OCD עמיד, והאפשרויות החדשניות כמו נוירופידבק. בסוף הפרק, ד"ר אדרס מעביר מסר חשוב: קיימים טיפולים יעילים, ועם התמדה והתמודדות נכונה, ניתן לשפר .משמעותית את איכות החיים

בפרק זה חופיתאשכנזי משתפת במסע שלה עם OCD מהרגעים הראשונים של חוסר הבנה ועד להכרה מלאהוהתמודדות יומיומית. היא מתארת כיצד בילדותה נתפסה כ"מסודרת ופדנטית",אך רק בגיל 22, לאחר לידת בנה הראשון, הבינה שמשהו אינו כשורה. בעקבות חרדות קשותומתחים יומיומיים, היא פנתה לרופאת משפחה ומשם לפסיכיאטר, שקבע כי היא מתמודדת עם OCD. חופית מתארת את ההתמודדות עם ההפרעה, הכוללתטקסים כפייתיים (כגון שטיפת ידיים אובססיבית), חרדות קשות, ובעיקר פחד מאובדןומוות. היא משתפת באובדנים שחוותה בגיל צעיר וכיצד הם השפיעו על החרדה שלה. היאמדברת גם על הטיפול התרופתי וה- CBT שעברו שנים עד שמצאה את השילוב הנכון שעוזר לה לנהל את חייה. למרות הקשיים, חופית מדגישה כי היא רואה ב-OCD גם מתנה, שמסייעת לה לשמור על סדרוארגון, תורמת ליכולת הניהולית שלה בעבודה ואף מסייעת לה בגידול בנה הצעיר, שאובחןעם אוטיזם. היא מספרת על בעלה התומך, שמילא תפקיד משמעותי ביכולתה להתמודד עםהאתגר, ועל משפחתה שהתקשתה בהתחלה להבין, אך למדה לקבל ולהכיל את מצבה. חופית מתארת כיצד ההפרעה מתגברת בתקופות לחוצות וכיצד היא מתמודדת עםהתקפי חרדה באמצעות דמיון מודרך למקום בטוח, מתן מקום לרגשות וניסיון להימנעמתרופות הרגעה מיידיות. היא מדברת על הדיכאון שחוותה לאחר אבחון בנה עם אוטיזם,תקופה שבה כמעט ולא תפקדה. המסר המרכזי של חופית הוא לא להתבייש ב- OCD, להביןשהוא חלק ממי שהיא, ולהדגיש כי יש לו גם צדדים חיוביים. היא קוראת למודעות רבהיותר כלפי אנשים עם הפרעות נפשיות, ש"לא תמיד רואים את המגבלה שלהם",ומבקשת מהחברה להבין שתגובותיהם אינן מתוך רוע אלא כחלק מההתמודדות היומיומית שלהם. היא מסיימת עם מסר של תקווה – עם טיפול מתאים, תמיכה, ומודעות, ניתן לנהלחיים מלאים ומשמעותיים לצד OCD.

בפרק זה מתארחת לימור עטר - M.Sc.OT,מרפאה בעיסוק בתחום בריאות הנפש מעל שני עשורים, מטפלת CBT מוסמכת, מטפלת ACT ובגישות התנהגויות קוגניטיבות נוספות. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים בקליניקה,מדריכה הורים ואנשי מקצוע. מרצה במסגרות פרטיות וציבוריות קורסים וסדנאות. הובילה את הסניף הישראלי של ACBS, ארגון מטפלי אקט העולמי. לימור מסבירה את הבסיס של OCD כמורכב ממחשבות אובססיביות ודחפים לביצוע טקסים (קומפולסיות) שנועדו להפחית חרדה. ההבדל המרכזי בין אדם עם OCD לאדם ללא ההפרעה הוא הנטייה להיתקע על מחשבות ולא לתת להן לחלוף. היא מתייחסת לסטטיסטיקות שמראות שאנשים מגיעים לטיפול בממוצע שמונה שנים לאחר הופעת התסמינים, לרוב כשה-OCD מתחיל לפגוע בתפקוד היומיומי. לימור מדגישה את חשיבות גישת ACT, המתמקדת בקבלה של מחשבות מטרידות לצד מחויבות לפעולה מבוססת ערכים. בגישת ACT החשיפות למחשבות ולמצבים מפחידים הן חלק מרכזי מהתהליך, אך בניגוד לשיטות אחרות, כאן לא מנסים לסלק רגשות לא נעימים אלא ללמוד לחיות איתם מבלי לתת להם לנהל את החיים. לימור מביאה דוגמאות מטיפוליה, כמו נערה שמנעה מעצמה להחזיק סכין מחשש שתפגע במישהו, או ילד שמסדר את הבית מתוך צורך לזכות באהבת ההורה. היא מסבירה את החשיבות של זיהוי הפונקציה של ההתנהגות—כלומר, מה גורם לה ומדוע היא נשמרת—כדי להבין כיצד לשנות אותה. בנוגע לתפקיד ההורים, היא ממליצה על גישה סקרנית ולא שיפוטית, שתומכת בזיהוי התנהגויות קומפולסיביות, לצד השתתפות פעילה בתהליך הטיפולי. כמו כן, היא מתייחסת לאתגרים של נמנעי טיפול וממליצה למשפחות לקבל ייעוץ ולחפש דרכים לתמוך ביקיריהם גם אם הם מסרבים לטיפול ישיר. לסיכום, לימור מביאה מסר של תקווה—OCD הוא הפרעה קשה, אך ניתן לחיות חיים עשירים ומספקים גם איתה. הקשר עם מטפל שמספק תמיכה ואמון הוא קריטי לתהליך, ודרך מחויבות לערכים ולמידה לשאת רגשות לא נעימים, אפשר לצמצם משמעותית את ההשפעה של OCD על החיים.